<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ד</h1>
<h2>דף ס.</h2>
ובמעצרתא זיירא קיימא לן דבכח כחו נמי אסור. ויש שמקילין בג' כוחות שמגלגל השפינגל"א בלע"ז ונשפלת הקורה הגדולה והקורה הקטנה והדפין שעל התפוח. וראוי להחמיר ולסייע הישראל עם הגוי ולגלגל. ויש מפרשים מעצרתא זיירא שעצר רק מן החרצנים לבדם ולא בעודם בענבים.
<h2>דף ס:</h2>
ההיא חביתא דאיפקע לאורכא אתא ההוא גוי חבקה שרייה רב פפא לזבוני לגוים והני מילי דאיפקעה לאורכה אבל לפותייה אפילו בשתייה נמי שרי מאי טעמא מעשה לבינה קא עביד. ורבינו שמואל פסק דהוא הדין שמותר להדק מגרופות גיגית מליאה יין או חבית יין [העומדת] ליפקע וליפרד נמי לאורכה. ונראה בעיני שאם היין יוצא דרך הסדק או סביב שולי החבית [ישים] הישראל הבגד בכדי שיפסוק הקילוח ושוב יהדק הגוי בכדי שלא יגע הגוי ביין. [ו]אם לא שם הישראל ובדיעבד יש שמתירין שבתוך החבית משום דבנצוק [ה]הולך לאבוד לא מצינו דגזרו ביה רבנן כדפרישית לעיל [סי' אלף ס"ט] בעניין נצוק.
ההוא גוי דאשתכח במעצרתא אמר רב אשי אי איכא טופח על מנת להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי. ואנן לא נהגינן בניגוב כדנפרש בפרק בתרא. ולמאן דלית ליה ניצוק חיבור והוא הדין קטפרס, לא הוצרך לנגב ולהדיח אלא מקום מגעו כי רוב המעצרות קטפרס נינהו.
